La levaya de mr David HAGGEGE zal aura lieu au 2, place mazas ou 86, quai de la Rapée À l’institut médico-légal de Paris
jeudi 19/9/2024
RDV 15h15 sur place
15h30 lecture de tehilim
départ 15h55 pour le ramener ensuite en Israël.
La levaya sera à yeroushalayim au cimetière de har hamenouhote Guivat Shaul vendredi matin 20/9 à 10h précises
Le point de rdv sur le kikar/Rehava Pour l’accompagner à sa dernière demeure
ת׳נ׳צ׳ב׳ה’
David Haggege zal, un homme juif de 76 ans, nous a quittés récemment. Il a été découvert chez lui après près de deux semaines. Célibataire et sans enfant, il n’avait pas de famille proche pour veiller à ses funérailles.
Notre devoir moral est de lui offrir une sépulture digne et respectueuse, conformément aux traditions juives, dans les délais les plus courts. Nous vous invitons à participer à cette "met mitzvah" (מת מצווה), un acte de bonté ultime pour celui qui n'a personne pour l'enterrer.
En ce mois d’Eloul, à la veille de Rosh Hashana, nous avons décidé de l’enterrer en Israël, avec toute la dignité qu’il mérite, à l’image de la vie qu’il a menée.
Que son âme repose en paix, et que vous soyez tous bénis pour cette nouvelle année.
BH
Extrait de la dracha du Rav Kahn שליט״א Chabbat Parachat Ki Tetse, 11 Eloul 5784 Heikhal Menahem, Paris
En mémoie de David Hagege ז״ל
David Hagege était connu de tous ceux qui l’ont côtoyé comme un homme pieux et aimable.
Durant de très longues années, il travaillait avec passion dans la confection de Matsot,
l’aliment de la foi (דמהימנותא מיכלא). Il a sacrifié son confort pour accomplir le
commandement de Kiboud Av Vaem.
Puisse sa mémoire être une bénédiction.
תהא נפשו צרורה בצרור החיים
Je tiens d’abord à souligner la mobilisation remarquable de toute la communauté juive. Merci pour votre réactivité dans l’accomplissement de cette Mitsva pressante.
(La Dracha en français continue après le texte en hébreu)
דיני מת מצוה מצאנו בכמה מקומות בשלחן ערוך. ביו״ד סי׳ שסד, ג ״מת מצוה שמצאו אדם בשדה … שמת מצוה קונה מקומו וכל המוצאו צריך לקברו במקום שמצאו״. )ומדברי הט״ז ס״ק ב משמע ממה שהביא מרש״ל שדין זה דקנין מקומו חל גם בזמן הזה, רק שיש לחוש שמא יוציאוהו.( ובסי׳ שעד, א ואילך ״מצוה להטמאות למת מצוה אפילו הוא כה״ג
ונזיר״. ובסי׳ שס, א ״מת מצוה קודם״ )ובבאר הגולה על אתר ״ולא מצינו דבר קודם לו בכל התורה כולה״.(
מדברי של״ה )פ׳ וישב מקץ ויגש( אפ״ל שכל אירועי השבוע יש להם רמז בפרשה. ויש לעיין בפרשת השבוע בה הלך
לעולמו ר׳ דוד ז״ל, ניתי ספר תורה ונסתכל באורייתא.
פ׳ שופטים מסתיימת בפרשת עגלה ערופה, ״כי־ימצא חלל באדמה״ )כא, א-ט.( ובפסוק ז׳, ״וענו ואמרו ידינו לא שפכו את־הדם הזה ועינינו לא ראו״. ופרש״י )מקורו במשנה סוטה פ״ט מ״ו( ״וכי עלתה על לב שזקני בית דין שופכי דמים
הם, אלא לא ראינוהו ופטרנוהו בלא מזונות ובלא לויה״.
ומזה שאילו פטרוהו בלא מזונות ולויה מעלה עליהם הכתוב כאילו שפכו דמים, יש ללמוד את גודל חובת האחריות כלפי
אלה שהם בלא מזונות ולויה, שמחויבים אנו לדאוג לשלומם ובטחונם. והחי יתן אל לבו.
~
על יסוד משנה הנ״ל, האריך ברבותינו בעלי התוספות עה״ת לבאר גורל הזכות והחובה של מצות לויה.
ובמהרש״א )סוטה מה(: הביא קושיית היפה מראה ״וכי כל מי שהולך יחידי ב״ד חייבין להעמיד לו חבורה״, ודן בזה. וסיים בענין שמירת המתלוה בשאר הדרך וכתב ״והוא ודאי דבר סגוליי שהמתלווה ניצל מהיזקא דמטא לידי׳ כדלקמן והוא מבואר כיון שהתחיל ללוותו ד׳ אמות גם בעיר הרי כוונתו ודעתו להצילו בדרך ומחשבתו רצונו מהני לי׳ לחבירו בכל הדרך להצילו ע״ד רצון יריאיו יעשה או שמלאכיו של המלווה גומרים מחשבתו ורצונו לילך במקומו עם המתלווה
ולהצילו מהיזק״.
היינו שהלויה בתחילת הדרך נותנת שמירה למתלוה ואע״פ שאין השמירה עליו בהמשך הדרך ביד המלוה, עכ״כ שכשלא ליוהו הרי זה כאילו שפך דמו )על אף מה שלכאורה אין קשר בין הלויה בתחילת הדרך והשמירה לאורך הדרך, דלא כבמזונות.( מבואר מכאן מוסר השכל גדול, עד כמה יש לאדם לקיים את המוטל עליו באחריותו כלפי הזולת, ואע״פ
שנראה שאין במעשיו כדי להוציא את הזולת ממצבו.
י״ל זכר לדבר ממקרא מלא ״כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל־דרכיך״, שהביאוהו
השני
בתירוץ
המהרש״א
ובדברי
ברבותינו בעלי התוספות עה״ת שם לענין לויה.
את שבעת
מקיימים
זה )שבקריאתו
פסוק
ביותר
בה מודגש
המת,
הלוית
ומצות
אורחים
לוית
בין
השוה
הצד
וזה
העמידות,( דכשם שבפסיעות הראשונות שומרים עליו לשאר הדרך, כן הדבר בהלוית המת, שמלווים אותו בתחילת
דרכו בעולם האמת, שמעניקים לו שמירה עד שיגיע למנוחתו עדן.
Dracha du Rav Kahn שליט״א en français
Dans plusieurs endroits du Choul’han Aroukh il est question du Met Mitsva, le défunt dont personne ne s’occupe :
יו״ד סי׳ שסד, ג ״מת מצוה שמצאו אדם בשדה … שמת מצוה קונה מקומו וכל המוצאו צריך לקברו
במקום שמצאו״.
« Un Met Mitsva qui a été retrouvé dans un champs … acquiert le lieu sur lequel il repose. Quiconque le retrouve doit l’y ensevelir. »
יו״ד סי׳ שעד, א ואילך ״מצוה להטמאות למת מצוה אפילו הוא כה״ג ונזיר״.
« C’est une Mitsva de se rendre impur pour [s’occuper d’]un Met Mitsva, même si [celui qui l’a trouvé] est Cohen Gadol ou Nazir [qui ont l’interdiction d’entrer en contact avec un mort]. »
ובסי׳ שס, א ״מת מצוה קודם״ )ובבאר הגולה על אתר ״ולא מצינו דבר קודם לו בכל התורה כולה״.(
« Le Met Mitsva est prioritaire », « Nous ne trouvons rien, dans toute la Tora, qui lui soit supérieur en priorité. »
La semaine dernière, David Hagege ז״ל a rendu son âme à Hachem, seul dans son appartement. Voyons donc ce que dit la Parachat Choftim, lue la semaine dernière (משמעות וישב פ׳ ריש של״ה דברי).
La Parachat Choftim se termine avec la Mitsva de Egla Aroufa (ch. 21 v. 1 à 9). Il s’agit du commandement qui incombe aux anciens de la ville la plus proche d’un cadavre retrouvé.
« S’il se trouve sur la terre que l’Éternel ton Dieu te donne pour la posséder, une [personne] assassinée, et qu’on ignore qui l’a frappée;
…
Ils répondront et diront : nos mains n’ont pas répandu ce sang, et nos yeux ne l’ont pas vu [répandre]. »
Dans son commentaire sur le Passouk 7, Rachi rapporte l’enseignement de la Michna (traité Sota, chapitre 9 Michna 6) concernant cette déclaration des anciens :
« Penserait-on que les anciens du Bet Din soient des assassins ? Plutôt [il faut comprendre leur déclaration comme voulant dire] : après être venu chez nous, nous ne l’avons pas laissé partir sans nourriture. Après l’avoir aperçu, nous ne l’avons pas laissé s’en aller sans accompagnement. »
La Torah considère donc que s’ils n’avaient pas pris le soin de lui fournir de la nourriture et de l’accompagner, ils seraient responsables de son sort. Nous devons retenir de ce qui s’est produit la responsabilité que nous avons envers notre prochain, et particulièrement les personnes seules. Leur bien-être et leur sécurité sont notre responsabilité.
~
Comme nous venons de le voir, les sages parlent, dans la Michna mentionnée plus haut, de l’obligation d’accompagner dans le début de leur route les personnes seules. Le commentaire des Tosfot sur la Parachat Choftim développe longuement cette idée et abonde sur le mérite et la récompense divine pour l’accomplissement de ce devoir.
Le Maharcha demande comment cet accompagnement s’organise. En effet, s’il relève de la responsabilité du Bet Din d’assurer la sécurité de chaque voyageur solitaire, cela implique une logistique particulièrement complexe. Il conclut qu’il s’agit là d’une protection de l’ordre de la Ségoula : le fait d’accompagner une personne dans le début de sa route exprime l’intention de voir son prochain arriver à destination sain et sauf. Cette intention lui devient protectrice.
Nous avons là un puissant enseignement : quand bien même il semblerait que notre action ne suffise pas à sauver notre prochain, nous ne sommes pas exempts de faire notre part pour l’aider, si bien que nous portons la responsabilité de son sort.
Le Maharcha poursuit en proposant que ce sont les anges de l’accompagnateur qui mènent à bien sa volonté d’accompagner le voyageur et de le protéger.
Cet enseignement rappelle le Passouk de Tehilim (ch. 91 v. 11) « Car Il commandera les anges pour toi, pour te garder sur tous les chemins », qui est sans doute l’une des sources de son explication. Le commentaire de Tosfot rapporte d’ailleurs ce verset lorsqu’il traite de l’obligation d’accompagner le voyageur.
L’idée d’accompagner son prochain en début de voyage est vraie pour les personnes vivantes - comme nous venons de le voir -, mais aussi pour les défunts. Le Passouk de Tehilim mentionné plus haut est d’ailleurs central dans la procédure de la Lévaya. C’est durant sa récitation répétée que le cortège marque un arrêt, passant ainsi d’étape en étape. La Lévaya n’est que le premier épisode du défunt jusqu’à son arrivée à destination. Nous y accompagnons le défunt, et lui donnons une protection pour toute la durée du voyage - au maximum douze mois -, jusqu’à son repos éternel, au Gan Eden.
